הציגו את המחיר בזמן ההרכבה

לקונפיגורטורים שהקונים באמת מסיימים יש כמה הרגלים משותפים. אף אחד מהם לא קשור לתלת־ממד.

1. הציגו את המחיר בכל שלב

לכל אפשרות ב-Amaspace יש השפעה משלה על המחיר, והסכום הכולל מתעדכן עם כל לחיצה של הקונה. השאירו אותו גלוי. קונה שרואה את המחיר עולה כשהוא מוסיף את ידיות הפליז מקבל החלטה. קונה שרואה אותו רק בסוף מקבל הפתעה.

2. הציעו פחות אפשרויות ממה שאתם יכולים

סביר שאתם יכולים לייצר את הספה בארבעים בדים. התחילו עם שנים־עשר הבדים שנמכרים. קונפיגורטור עם פחות אפשרויות, וטובות יותר, מגיע לסיום לעיתים קרובות יותר מאשר קונפיגורטור שמנסה להציג הכול בבת אחת. את השאר אפשר להוסיף אחר כך בלי לבנות שום דבר מחדש.

3. תנו לכללים להגיד “לא”

יש שילובים שאי אפשר לייצר: השזלונג הארוך עם המסגרת הצרה, החריטה שארוכה מדי לטבעת. אל תסבירו את זה בהערה מתחת לאפשרויות. הגדירו כלל כך שהשילוב לעולם לא יופיע. בעורך, כלל הוא תנאי ופעולה, ושכפול כללים הופך בנייה של רשימה ארוכה למהירה.

4. בחרו את התצוגה הראשונה בכוונה

הפריים הראשון שהקונה רואה הוא תמונת המוצר של הקונפיגורטור. הגדירו כברירת מחדל את התצורה הנמכרת ביותר, ואת המצלמה בזווית שממנה הייתם מצלמים אותה. זה נשמע קטן. זה הפריים שרוב הקונים רואים לפני שהם נוגעים במשהו.

5. הפכו את ההזמנה לקריאה

התצורה צריכה להגיע לצוות שלכם כמשהו שאפשר לייצר. כל הזמנה ב-Amaspace חוזרת עם האפשרויות שהקונה בחר, וברוב הפלטפורמות גם עם תצוגת תלת־ממד של התצורה. ודאו שצוות הייצור שלכם יודע לקרוא אותה לפני ההשקה, לא אחרי ההזמנה הראשונה.

איפה זה נעצר

קונפיגורטור שווה את זה למוצרים עם אפשרויות אמיתיות. אם רוב המכירות שלכם הן מוצר אחד בגימור אחד, השקיעו את המאמץ בתמונות.

הצעד הבא

שלחו לנו מוצר אחד עם האפשרויות והמחירים שלו. נגדיר אותו עם חמשת הדברים האלה, ואתם מאשרים אותו לפני שהוא עולה לאוויר. התוכניות מופיעות בעמוד מחירים.